הפד של ניו יורק: עלויות המכסים מועברות למחירים לצרכן, ברובן בתוך שנה

הכלכלנים Mary Amiti, Sebastian Heise ו-David Weinstein פרסמו מסמך קצר על מהירות ההגעה של מכסים למחירי הצרכן. הם השוו שינויי מחירים ב-67 קטגוריות של מוצרי צריכה שאינם נפט, עם חשיפה שונה למכסים. הם בקרו עבור שערי חליפין והמדיניות המוניטרית. הנתונים נמשכים עד פברואר 2026.

הם מוצאים שכל נקודת אחוז נוספת של מכס ממוצע מעלה את מחירי מוצרי הצריכה בכ-0.25% לאחר שנה. כשני שלישים מכך הם השפעה ישירה: מחירי היבוא עולים כמעט אחד לאחד עם המכס, וזה כמעט מושלם בתוך חודש. השליש האחר הוא עקיף. מוצרים שיוצרו בארה"ב מתייקרים ככל שעלויות התשומות עולות והתחרות מצד היבוא נחלשת. החלק השני הזה נבנה במשך 6 עד 12 חודשים. ממחירי היבוא והיצרן ועד מדף החנות, ההעברה (pass-through) היא בממוצע כ-50%.

עבור מחקר הערך, זהו מקרה ברור של העברת עלויות (cost shifting). היטל שנקבע בגבול אינו נשאר אצל המשלם הראשון. הוא נע במורד השרשרת, וכל שלב לוקח חלק ממנו ומעביר הלאה את היתר. הצרכנים נושאים בסופו של דבר בחלק גדול מהנטל, וחברות מקומיות זוכות למרחב תמחור כתופעת לוואי. גם העיתוי חשוב: חלק מההעברות מיידיות ואחרות איטיות.

יש מגבלות. המחקר מכסה סחורות בלבד, ולא שירותים, שהם כשני שלישים מהוצאות הצריכה. לכן הוא אינו נותן מדד מלא לאינפלציה או למי שמפסיד בסך הכול.